"ככל שרחוקים מאמת פנימית אז מחשבות מתרוצצות כדי למצוא- ואין וודאות".
ימימה אביטל
ברגעים של חוסר וודאות, של דילמות או התלבטויות אנו מרגישים לכודים בתוך הרצון להקל על עצמנו, רוצים להזיז מעצמנו את המעמסה באמצעות בריחה למקומות המתרחקים מהתמודדות עם הקול הפנימי שבנו, מהתבוננות באמת הפנימית. המחשבות נודדות לכיוונים שונים והדעת מתפזרת.
נסיונות שווא לחפש תשובות אצל האחר, באמצעות חיקוי או השוואה יתגלו תמיד כמחלישים את מצבנו. אנו מנסים למצוא פתרון קל, להבין במהירות, לקבל תשובות מבחוץ, למצוא קיצורי דרך- אולם ללא הועיל, אין אפשרות להשיג וודאות ע"י חיפוש חיצוני.
יתרה מזאת, החיקוי מרחיק אותנו מעצמנו, ממהותנו, מהדרך הייחודית והמדוייקת לנו. ההשוואה, עלולה להביא אותנו למקום של שיפוט וביקורת עצמית הרסנית על מי שאנחנו.
רק אנחנו יודעים את עצמנו. היכולת לבחון מה בדיוק אני מרגישה עכשיו היא הדרך הנכונה להתקרב לעצמי, הטיפול הנכון בי הוא להסכים לקבל את מה שאני מרגישה כעת. להזכר שהנושא הוא לא מישהו אחר אלא רק אני עצמי.
כשאנחנו קשובים לליבנו, רגע החזרה לעצמנו הוא רגע ההתחזקות, הוא שורש הוודאות.
הדגש הוא על היכולת לתת לעצמנו את החיבוק לו אנו כה זקוקים, לאפשר לעצמנו לחוות, לתת לעצמנו רגש טוב שיכול להוביל אז לנתינה מעשית. הנתינה לעצמנו בדר"כ נמצאת בחסר אבל היא נלמדת באמצעות הקשבה פנימית, מבלי לברוח לחיצוני.
המטרה היא ליצור אינטימיות עם עצמי. באינטימיות אמיתית, אין שותפים- אין אף גורם חיצוני המשפיע על היחסים, אין השפעה סביבתית, אין ריצוי, יש כנות ויש מקום להשמעת הקול הפנימי בלבד. המקום של אינטימיות עם עצמנו מאפשר לנו להקשיב לרצונותינו הכמוסים, לחבק את מי שאנחנו ובעיקר- לכבד את המקום שבו אנו נמצאים ללא כל שיפוט, בחמלה גדולה.
