אחרי שבירכנו, איחלנו, התפללנו, קיוונו, ניקינו, צמנו, חתמנו, טיילנו, אכלנו, בורכנו והאמנו...
הגיע היום שאחרי החגים.
בפתחה של שנה חדשה אנחנו מברכים ומאחלים, מקווים לטוב, רוצים לסגור את הישן מאחורינו, הכל נראה פתוח וכל הטוב הוא אפשרי וזמין עבורנו.
המילים הנאמרות מעומק הלב, ממלאות אותנו בתחושות של יחד ושל אהבה, תקוות חדשות להגשמת הברכות ממלאות אותנו תחושת שמחה ואפשרות לשינוי.
זה זמן קוסמי שבו שערי שמיים פתוחים לאנרגיה של הטהרות, להתחלות חדשות ולבשורת התקווה.
ומה איתנו ביום שאחרי?
לפעמים נדמה כאילו ביום ש"אחרי", רגע אחרי שחוזרים לשגרה- נמחק הכל. כל התכניות למימוש הברכות, כל הפתיחות להגשמת החלומות, כל חדוות היצירה של תחושת ההתחדשות- הכל כמו דוהה...
מדוע אנחנו כל כך ממהרים לחזור לשגרה הזאת, האם זאת כדי להגן עלינו מפני הפעולה המתבקשת לקראת השינוי לו ייחלנו??
האם לא באמת באמת האמנו שבורכנו בברכות הלב?
לעיתים אנחנו רוצים שהכל יהיה שונה אבל לא תמיד מוכנים לעשות שינוי.
זה נדמה כאילו הזמן החדש יביא עימו הזדמנויות חדשות, כאילו משהו מבחוץ יגרום להכל להיות אחרת.
אבל זה רק אנחנו שקובעים לנו את נקודות הזמן, שהרי כל רגע הוא התחלה חדשה, מדוע שלא נברך אותו?
כדי לא להיות כמו הסיפור על האדם שרוצה לזכות בהגרלה אך אינו טורח למלא את הטופס, צריכים אנו למלא את נתיבי חיינו באור לו אנו מייחלים, לפתוח את המסלול לשינוי, להגשמת הברכות במחשבה, בפעולה, ברגש.
מה אתם מוכנים לעשות כדי להגשים את הברכות שלכם?
כמה כוח יש בברכה, כמה עוצמה יש באהבה.
אל לנו להתייחס לברכות שקיבלנו בזמן כה מקודש בבחינת היו הבל פה, הן באו ממקום של אור, מאמונה של הטבה.
הזכרו בברכות שבירכו אתכם יקיריכם, חישבו על הברכות שהענקתם אתם לאחרים והסכימו בכל יום לעשות משהו אחד כדי לאפשר להן להתגשם.
עשו רשימות, בחרו מעשים, כוונו מחשבה, שנו דפוסים.
טלו אחריות על האפשרות להגשמת הברכות, היו פעילים ביישומן.
נשאל את עצמנו בכל יום מחדש- מה אעשה היום כדי לאהוב? איך אפעל כדי להרגיש מאושר? איך אתרום לבריאות שלי? כיצד אגשים היום שפע בחיי?
זכרו, הברכות אותן ברכנו, הברכות בהן בורכנו, ממשיכות לפעום בנו, מצפות להתגשם, כל יום מחדש בכל ימות השנה.
במו ידינו נגשים את איחולינו, נפתח לטוב, אם רק נסכים להפוך את הברכה לשגרה ואת האהבה לדרך חיים...
זה אפשרי. זה נכון תמיד. גם אחרי החגים.
